החלטה בתיק ת"א 40398-03-10

בפני בקשה למחיקת כתב התביעה על רקע טענות לאי מענה על שאלון.

1.              המשיבים הגישו תביעה לקבלת פסק דין הצהרתי על ביטול חוזה וחיוב המבקשים והמשיב הפורמאלי (נתבע 3 בכתב התביעה; "דוידוביץ") בתשלום סך של 700,000 ש"ח.

בתמצית, לפי הנטען בכתב התביעה, טוענים המשיבים כי בתחילת 2003 בקשו להקים עסק למכירת מוצרי ים המלח בספרד ולשם כך שכרו חנות בעיר מרביאה. בסמוך לאחר מכן נוצר קשר בין המשיבים למבקשים ולדוידוביץ כאשר הציגו עצמם כבעלי מניות בחברת "אל-אמור" ( "החברה") המשווקת את מוצרי ים המלח בספרד, כבעלי הסכם זיכיון ובלעדיות עם חברת sea of life מישראל וכן שהחברה בלי חובות ובעלת מלאי. במהלך חודש מרץ 2003 נכרת הסכם ( "ההסכם") לפיו רכשו המשיבים את חלקם של המבקשים בחברה וכך נותרו המשיבים ודוידוביץ בעלים בחלקים שווים של החברה. במסגרת זו הועברו כספים למבקשים, המשיבים העמידו לחברה הלוואה והחלו להקדיש כל זמנם לפיתוח העסק בספרד.

כשנה לאחר מכן, ב- 2004, הסתבר למשיבים כי אחד מספקי החברה מסרב למכור לה מוצרים בטענה ששנתיים קודם לכן 3 שיקים של החברה חוללו ובכלל זכות ההפצה בספרד בוטלה ויש הליכים נגד החברה והמבקשים. כך, טוענים המשיבים, הסתבר שהוגשה תביעה כזו לבימ"ש השלום בת"א עוד ב- 2003 והתנהלו הליכים משפטיים ודבר מכל זה לא גולה להם. בהמשך גם הסתבר שהתביעה בישראל התקבלה במלואה.

על רקע זה, הודיעו המשיבים ביום 11.3.04 על ביטול ההסכם וכעת הם עותרים לפסק דין המצהיר על ביטול ההסכם וחיוב המבקשים ודוישוביץ בתשלום נזקיהם: תשלומים ששילמו לפי ההסכם, כספים שהשקיעו, אובדן זמן, אובדן רווחים והוצאות משפטיות.

2.              המבקשים כופרים בטענות המשיבים.

לטענת המבקשים, אף זאת בתמצית בלבד, טענות המשיבים אינן אמת ולא בכדי השתהו המשיבים בהגשת התביעה.

לטענת המבקשים, בכריתת ההסכם התמקדו המשיבים ברישיון היבוא שהיה לחברה והושג בעמל רב, וכלל לא בחוזה עם אותו ספק שכן ניתן היה לרכוש מוצרי ים המלח מספקים רבים אחרים, מה גם שעד עד יוני 2003 העסקים עם הספק היו תקינים והזיכיון בוטל רק באוגוסט 2003 וממילא היה מתבטל שכן אסר שיווק מוצרי ים המלח מאחרים. עוד טוענים המבקשים שהמשיבים היו מודעים למערך היחסים עם אותו ספק, כי החברה פעלה עד 2005, כי היו שהתעניינו ברכישתה בגלל רישיון היבוא, וסגירתה לא קשורה כלל למבקשים. המבקשים מדגישים כי המשיבים כלל לא פנו אליהם מאז נשלח מכתב בודד ב- 11.3.04 והגישו את התביעה ממש בגבול מרוץ ההתיישנות.

3.              במסגרת בקשה זו עותרים המבקשים למחיקת כתב התביעה. לטענתם, על אף צו מענה לשאלון שניתן ביום 27.4.12 התעלמו המשיבים מפנייתם וביחס ל- 19 מהשאלות שנשאלו השיבו תשובות מתחמקות. המבקשים מדגישים כי אין ברשותם כלל מידע על פעילות המשיבים לאחר העברת מניותיהם בחברה במרץ 2003 ומכאן החשיבות שבחיוב מתן מענה מפורט לשאלות.

המשיבים בתגובתם טוענים שתכלית בקשה זו הינה אך ורק הכבדה מיותרת, כי הטענות על השתלשלות העניינים בקשר עם ההליכים המקדמיים סולפו, כי הבקשה בכלל עוסקת בעובדות שידועות למבקשים וכי ממילא שהשיבו כדבעי על השאלות.

4.              ההלכה בכל הנוגע למענה על שאלון ברורה.

בהתאם לתקנות 105 - 111 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") מוסמך בית המשפט לחייב בעל דין ליתן מענה בתצהיר לשאלון ובלבד שהשאלות יהיו לעניין הנדון. בפסיקת בתי המשפט נקבע כי לשאלון שלש מטרות עיקריות: (א) לקבל מידע שיסייע למבקש בהוכחת טענותיו או בסתירת עמדת יריבו; (ב) להשיג הודאות מהיריב; (ג)  לחסוך בדרך זו את הטרחה וההוצאות הכרוכות בהבאת עדים (ע"א 41/49 ויקטור כיאט נ' לוסי כיאט פ"ד ג(1) 113).

עוד נקבע בפסיקה כי ניתן לשאול בשאלון שאלות הנוגעות לכל עניין השנוי במחלוקת, כולל עובדה שניתן ללמוד ממנה על אותו עניין, אך לא שאלות הנוגעות למהימנות העד, המותרות בחקירה נגדית, אך לא בשאלון. אין לשאול  על דברים שממילא בידיעתו האישית של השואל. אין לשאול שאלות טורדניות ומכבידות. אין להתיר שאלות שמטרתן לגלות אלו עדים בדעת הצד השני לזמן למשפט או שאלות שתכליתן לגלות את ראיות הצד שנשאל. אין גם מקום לשאלות שמטרתן להציל פרטים נוספים ומובן שאין להתיר שאלות שאינן שייכות לעניין. בנוסף, אין להתיר שאלות שבמומחיות, שאלות שאמיתותן היא עניין לחוות דעת. שאלות  המצריכות את בעל הדין להיכנס לפני ולפנים לעניינים שבמומחיות, עלולות להיחשב כהכבדה על בעל הדין (תא (חי') 1657/00 אגבריה חאמד קטין נ' ד"ר פריש ליאון [פורסם בנבו] 28.10.2004).

כל אלו כללים מנחים אשר יש ליישם בהתאם לנסיבות הרלוונטיות, והכל במטרה לאזן בין שמירת זכותו של המבקש להגשים את תכלית השאלון לזכותו של המשיב שלא להיות מוטרד יתר על המידה הנדרשת ולא להידרש לשאלות מכבידות מעבר לנדרש.

על רקע עקרונות אלו יבחנו הטענות ביחס לשאלות שלא נענו.

5.              בשאלון 1 - 3 בשאלון התבקשו המשיבים למסור פרטים על מחזורי המכירות של החברה לשנים 2003 - 2006, על רווחיה לאחר מס ועל הפסדיה. תשובתם של המשיבים לשאלות אלו הייתה "תוגש בעניין חוות דעת כלכלית מסודרת". בתגובתם לבקשה, מציינים המשיבים שכך אכן נעשה וממילא שלא ידעו דבר מעבר לכך שכן לא הייתה להם גישה לדוחו"ת הכספיים של החברה.

נוכח התייחסות המשיבים לתשובות אלו בתגובתם אין אלא להצר על כך שלא הביאו זאת בתשובות לשאלון. אם אין ברשות המשיבים את המידע המבוקש, ובמקרה זה גישה למאזני החברה והנהלת החשבונות שלה, היה עליהם לציין זאת בתצהירים וזאת לא עשו.

על המשיבים להשיב על שאלות אלו ובאם אינם יודעים את המענה להן עליהם לציין זאת בתשובתם ולהסביר.

6.              בשאלה 22 בשאלון התבקשו המשיבים להשיב לשאלות בדבר השקעותיהם בשיפוץ החנות בספרד. תשובתם הייתה "אינני זוכר את שמות בעלי המקצוע. יתר פרטי השאלה כאמור בסעיף 24 לכתב התביעה המתוקן".